ABOUT LILLACH LEV GARGIR
MENTORING & SATIA


על הצורך בעולמות העיצוב

 

מכירים את ההתכווצות הזו בחזה כשרצף הודעות הווטסאפ הראשונות של הבוקר מדווחות על דרמה באתר בניה? או את החום שמתפשט בגוף כשלקוח לחוץ/ כועס/ תלותי/ מבולבל מתקשר בפעם השלישית בשעה האחרונה? או כשמתחילות “ועדות חקירה” והעברת אחראיות בין אנשי המקצוע ? והדופק המואץ כשפותחים את חשבון הבנק וכולו צבוע באדום של המינוסים למרות שעבדנו אינספור שעות בחודש האחרון

 מקצועות האדריכלות והעיצוב “נחשבים”, “נחשקים” ו”זוהרים” בעיניי המתבונן מבחוץ אך בשיגרת היומיום- לעיתים עמוסים קשיים, תסכולים, עימותים ואפילו תחושה של “כפיות טובה”

הסיפוק מהתוצאה הסופית מגיע (במקרה הטוב) עם השלמת הפרויקט, לעיתים חודשים ושנים לאחר שנהגה רעיון העיצוב הראשוני
.ועד לתוצאה הסופית – דרך ארוכה ומלאת מהמורות

.אז איך צולחים את כל זה בשלום?    בעזרת הרבה ידע ושמירה על הוויות

ידע – הפרויקטים הראשונים שאנו מובילים לבד הינם במידה רבה כמו הפעם הראשונה שבה נהגנו בכביש אחרי שעברנו טסט. יש לנו המון אחראיות בידיים, ידע תאורטי בלבד והרגשה מתגברת של לחץ. בשטח, אנו מנסים לשדר ביטחון ללקוח, לשדר מקצועיות ונינוחות לאנשי מקצוע הותיקים, ומפעם לפעם עולים מושגים ומונחים מקצועיים שאנו שומעים לראשונה ומתחילים להבין ש”אנחנו לא יודעים כמה אנחנו לא יודעים”. המון אנרגיות מושקעות ב”להסתיר” את חוסרי הידע. לעיתים זה מצליח, ואנחנו לומדים מטעויות וצוברים נסיון

…לעיתים זה “מתפוצץ” ועל שגיאות שביצענו, מישהו צריך לשלם

.הוויה – “את מי פוגשים כשפוגשים אותי”

בעבודת האדריכלות והעיצוב נידרשת אינטראקציה מתמדת וניהול מערכות יחסים עם גורמים רבים – לקוחות, יועצים, ספקים, קבלנים ואנשי ביצוע ועוד ועוד. המתכנן משמש בתפקיד “המנצח” על כל התזמורת הזו והתנהלותו בזירה עמוסת האמוציות והאינטרסים הזו, תקבע במידה רבה את הצלחת הפרויקט

.בעבודתי היומיומית, אני פוגשת לא מעט אדריכלים

.שם זיהיתי את הצורך בתמיכה וליווי מקצועיי, ת’כלס, בעולם האמיתי שמחוץ לאקדמיה ולמשרדי האדריכלים

.הרעיון של מנטורינג, מסגרת חונכות תומכת, מעשירה ומלווה קיים בתחומי הטיפול מזה שנים ארוכות

.בשלב זה של חיי המקצועיים,  החלטתי להביא מודל זה לעולם העיצוב

לחלוק בנדיבות את הידע, התובנות והנסיון שצברתי ב25 שנות עבודה אינטנסיבית ולשלב תכנים וכלים מעולמות האימון והטיפול בהם אני עוסקת כיום

.בניתי תכנית מנטורינג, בכמה מסלולים שונים, בהתאם לנסיון ולצרכים בכל שלב בדרך המקצועית

.תכנית  אשר יכולה להוות עבורך “בית” מקצועי, קהילתי ורגשי

מנטורינג הווייתי לאדריכלים ומעצבי-פנים

?למה צריך
כי יש משהו מאוד “לבדי” בעבודה כמתכנן שהוא one-man-show או מנהל משרד קטן •
מעגל המנטורינג מתפקד כקהילה תומכת ומיועד לצור בהירות, הכוונה ושיתוף למכלול סוגיות – מקצועיות •
התנהלותיות ואישיות, המאפיינות את התחום
שינוי סטנדרטים קולגיאליים במקצוע – פירגון, שיתוף ידע ופרידה מאגו •
העצמה – ראית מלוא הפוטנציאל המופלא בכל אחד •

?למי מיועד
.אדריכליות/ מעצבות פנים עצמאיות פעילות

מבנה המפגשים
.מעגל מנטורינג אחת לשבועיים, בשעות הערב, בקבוצות קטנות ובעלות נגישה
.בכל מפגש נדון בנושא שונה ובסוגיות שתביאו מהשטח

 

:נושאים שיידונו
שיווק, מיתוג, בידול וייחודיות בשוק העיצוב המקומי הרווי •
חוזים וגבייה •
ניהול וייעול זמן •
.פתרון סוגיות מקצועיות •
עידכון בחמרים וטכנולוגיות חדשות •
.התמודדות עם סוגיות רגשיות הוויויתיות המאפיינות את התחום •

אימון אישי לאדריכלים ומעצבים


אימון אישי, מקצועי ועסקי המבוסס על שיטת סאטיה

.אימון אישי תהליכי, ב”אחת על אחת/ד”, בגובה העיניים, יד ביד
.מפגש של שעה, אחת לשבוע, בו יעלו נושאים שוטפים לבחירת המתאמנ/ת
החל מנושאים הקשורים לבניית העסק והצלחתו, ייעול זמנים ותהליכים, התייעצות בסוגיות מקצועיות, שיווק ומיתוג וכיוב
דרך נושאים של התמודדות עם סיטואציות, מערכות יחסים, הצבת גבולות ואיזון בין העיסוק המקצועי התובעני והחיים אישיים וכיוב
ועד לסוגיות אישיות כגון מהי הצלחה עבורי? מה בין רצון וריצוי? איך מתמודדים עם לחצים ומתחים הנובעים .מאופי המקצוע ועוד

בנימה אישית - קצת עליי ועל סאטיה

קצת עליי
.שמי לילך, אני בת 49 נשואה ואמא לשני בנים ובת
.אני אדריכלית ןמעצבת פנים בהשכלתי, “מגשימת חלומות” אני אוהבת לחשוב
.שותפה במשרד אדריכלות ועיצוב פנים מוביל, ועד לא מזמן, זה היה עיסוקי היחיד, הטוטאלי

?איך הגעתי לסאטיה
.הגעתי בגלל הנשימה. ז”א – בגלל שנגמר לי האוויר
זה קרה במפתיע כשהייתי בדרך לעוד פגישה, בלחץ (כתמיד), מאחרת (שוב), באמצע (עוד) יום עבודה אינטנסיבי. מנסה לתמרון. להספיק. לא לאכזב, לא לשכוח, להיות אמא טובה ומעורבת, ובת-זוג, ובת, ואחות, ואשת מקצוע, ובוסית , ושותפה וחברה, להכיל את הכל ולהראות שלווה. ופתאום באמצע נהיגה– לא יכולתי לנשום
זה הרגיש כמו התקף לב. התקף חרדה. אובדן שליטה. כמו שמשתתק המנוע, ההגה מתקשח והמכונית נכבית, באמצע כביש מהיר. ממש סכנת נפשות
ועד הרגע הזה, שבו הגוף עצר אותי, לא היה לי האומץ לעשות את מה שכ”כ הרבה שנים ידעתי
ידעתי והדחקתי, כראוי ל”ילדה טובה” שתמיד הייתי, לאישה האחראית שגדלתי להיות. הולכת בתלם. לא מזעזעת את השיגרה המוכרת, גם אם היא כבר לא מתאימה לי

לסאטיה הגעתי כמתאמנת, מתוך חיפוש אחר מסגרת שתעזור לי לעשות את הדבר הראשון (והאחרון) שכולנו עושים בטבעיות בחיינו – לנשום
מעולם לא הייתי קודם בטיפול רגשי שאינו “קונבנציונלי”, לא עשיתי מדיטציה, יוגה או כל דבר שנראה לי “רוחני” או “מוזר” מדי
רק כשהתמסרתי לאימון, וויתרתי על סקפטיות, ביקורתיות, ציניות ותכונות פוגעניות אחרות בהם הייתי מורגלת, ראיתי את היופי שבסאטיה, העדינות, החמלה והיכולת לשלבם בחיי היומיום
האימון הסאטי איפשר לי להכיר את עצמי בדרכים חדשות
דרך התוודעות לתחושות ולרגשות, חיבור לגוף ולנשימה, הכרות עם התגובות האוטומטיות ותפיסות העולם שפיתחתי כמנגנוני הגנה בילדותי. והתעוררתי
היום אני נינוחה כפי שמעולם לא הייתי, יצירתית מאי פעם וחופשייה לבחור את חיי
ובחרתי. בחרתי ללוות אחרים לעבור את הדרך המטלטלת וה”מעירה” שאני עברתי. ועדיין עוברת
נושמת, ורואה בנשימה שער וגשר בין עולמנו הפנימי והעולם שבחוץ

…כמה מילים על סאטיה

.הסאטיה (“קשב עמוק” בסאנסקריט) הינה תפיסת עולם, דרך מייטיבה לחוות את החיים

.שיטת סאטיה היא שיטת אימון אישי חוויתית להתפתחות אישית

.תהליך האימון מורכב מסדרת פגישות בנות שעה
בחדר האימון אנו מתבססים על מודל של הקשבה עמוקה לשפה, לתודעה ולגוף, ושאילת שאלות פשוטות המעוררות חשיבה ומעלות זכרונות ותובנות. השהייה עם מה שעולה תוך תשומת לב לנשימה ולתחושות, מאפשרת שחרור אחיזה רגשית בכל מה שלא מיטיב איתנו
כתוצאה מכך המתאמן מפסיק להיות מנוהל על ידי הרגלים אוטומאטיים, התניות ודפוסים מהעבר
הוא מפתח שקט נפשי, חוסן נפשי וחופש לראות ולבחור אפשרויות חדשות שלא ראה קודם לכן

האימון הסאטי מקרב אותנו אל עצמנו ומלמד לעסוק יותר ב”מה שיש”, ופחות ב”מה שהיה” וב”מה שיהיה” . להיות יותר נוכחים בהווה, בהוויות ולקחת אחראיות על חיינו

.את השיטה פיתחה נטאלי בן-דוד, והיא נלמדת בבית ספר להוויה והקשבה – “אימושיין”

.הסאטיה היא דרך חיים ותהליך עבודה משמעותי. דרך חומלת, נוקבת, מכבדת ובעיקר מעירה

 

(Carl Gustav Jung)  “מי שמביט החוצה – חולם,   מי שמביט פנימה – מתעורר”